העיר שפתחה לנו את הצ'אקרה – מומביי (מרץ 2017)
3 חודשים בהודו. קצת מתחילים להבין מי נגד מי, איך מתנהלים, דברים בסיסיים.
עזבנו את חופי הדרום והגענו למומביי.
עיר ענקית!!! 23 מליון (!) תושבים. איזורי עוני מחפיר לצד איזורי פאר משוגע.
חיפשנו ומצאנו מקום לינה זול יחסית. הפעם ברובע המוסלמי של העיר. איזור מוזנח רועש וצפוף. חדר קטנטן, שתי מיטות, חלון קטן, עם מזגן שפקיד הקבלה מדליק ומכבה לפי רצונו ממקום מושבו. בחוץ, בלילה, רואים את משפחות שלמות לנות בסככות ארעיות ברחוב.
אבל אנחנו, אנחנו אוהבים ערים. וקצת עליבות ועוני לא יפחידו אותנו. בבוקר יצאנו לתור את העיר. אחרי שלקחנו מונית לכיוון החלקים הנאים יותר של העיר החלנו בשיטוט חסר מטרה. עברנו בשער מומביי, האכלנו יונים, התחמקנו ממוכרי תמונות שרצו לצלם אותנו ולהדפיס לנו את התמונה המהממת שלנו במקום, צעדנו ליד מלון הטאג' מאהל (אני חששתי להכנס עם הבנדיטים ללובי), מצאנו קונדיטוריה מפתיעה וחיפשנו אחר מקום לינה קצת יותר נעים. אל דאגה, לא מצאנו :).
החלטנו להחכים קצת ולקחנו את עצמינו ואת טפינו למוזיאון תרבות הודו שבעבר נקרא מוזיאון הנסיך מווילס ועכשיו נקרא Chhatrapati Shivaji...