דלהי, סיבוב ראשון (אפריל 2017)
אז אומרים על דלהי שהיא איומה, וסואנת, ומסריחה, וצפופה.
לנו זו הייתה אהבה ממבט ראשון. מבוגרים וילדים כאחד.
מיין בזאר. צ'אי טעים ברחוב, שני מטר ליד משתנת רחוב מצחינה, מעבר לפינה מדאבה עם הסמוסה בין הטובות עד כה, עוגיות חמאה, לביבות תפוחי אדמה, בגדים, תיקים, עגלות פירות וירקות, חינה, ריקשות אופניים, ריקשות ממונעות, מכוניות, כלבים, המולת אדם.
אבא שלי שבא לביקור והסתובב איתנו כמו אלוף בהנאה גלויה בכל דרכי התחבורה (כמעט) שיש לדלהי להציע, והצטופף איתנו כמיטב המסורת בריקשה, במונית אובר, במטרו העמוס בשיגעון.
אמא שלי ורוני שהגיעו אחריו התאהבו גם הן במיין בזאר על כל שגעונותיו.
מה עשינו בדלהי?
מקדש אקשרדם : למרות שאנחנו לא חובבי מקדשים, פה ושם יש מקדש שמצליח להגיע אלינו. היה יפיפה, מרשים ומעניין. וזאת למרות שלא היה לנו זמן ולא הצלחנו להיות במופע המים בלילה שאמור להיות מהמם, ולא עשינו כלום מעבר להסתובבות זריזה יחסית.
המקדש הסיקי ( Gurdwara Sis Ganj Sahib) : שוב, לא חובבי מקדשים... אבל.... תרבות כל כך מעניינת יש לסיקים! כיון שידענו שלאמריצר כנראה שלא נספיק להגיע אז הסתפקנו במקדש...