הגענו לויאטנם, התמקמנו בהאנוי. עיר משוגעת ומקסימה. אחרי שבועיים ומשהו של שיטוטים בעיר, מוזיאונים וימי רביצה במלון המהמם שלנו V HOSTEL, התחילו לי קוצים בטוסיק. חייבת לצאת מהעיר קצת. אחרי התחבטויות, התייעצויות ושינוי יעדים יומיומי (סאפא? נין בין? משהו אחר?) החלטתי שאני נוסעת להא זאנג! לבדי, או עם מי שירצה להצטרף.
בדקה ה90, שני ואורי החליטו שהם באים איתי.
כרטיסי אוטובוס נקנו, הוסטל ללילה הראשון הוזמן. ומשם נראה איך ממשיכים.
הגענו לKIKI'S HOUS, מקום חמוד עם מטיילים מכל העולם. תפסתי כמה מטיילים לתחקור קצר . הלופ יוצא מהגסטהאוס בהא זאנג ומגיע עד דונג ואן הצפונית וחוזר חזרה בדרך אחרת. הוחלט על אופן ההמשך- יוצאים עם האופנועים על הבוקר, עם פיי, מדריך אנגלי שעובד בגסטהאוס. לאור גשם קל שירד בבוקר הצטיידנו במעילי גשם ושקיות לכיסוי התיקים ויצאנו לדרך. תוך חצי שעה הגענו לנופים מדהימים. מזג האויר היה מעט סגרירי והעננים על ההרים הפכו את האוירה לקסומה ממש. הילדים ואני היינו מהופנטים מהנוף, תוך שאני עושה מאמצים כבירים לא לבהות יותר מדי ולשים לב לדרך.
בערב הראשון הגענו לHOMSTAY מקסים, Lo Lo Chai Homestay , ופגשנו מלא מטיילים מכל העולם (ואף לא ישראלי אחד… חוויה לא מוכרת לנו , בעיקר אחרי הודו). אוכל מצוין וHAPPY WATER (מין יין תירס מקומי) שזרם בשפע תרמו לאוירה השמחה. הנשים הן המנוע של המקום. מארחות בנדיבות כאלו אין מחר, שותות לשוכרה עם המטיילים ומשקות אותנו בנדיבות (כולל נסיון להשקות את שני). כולם התרשמו מהילדים המטיילים והם מצידם נהנו מתשומת הלב והחברה.
יש קסם בנסיעה על אופנוע. אין חלון שחוצץ ביני ובין כל היופי הזה, הרוח בפנים, שיחות פרטיות ואינטימיות עם אורי או שני שישבו מאחורי. אתגר הנהיגה.
למחרת יצאה השמש. העננים התפזרו וזכינו בנוף בהיר וברור. עברנו דרך הכפרים, נופפנו לשלום לילדים החמודים בשולי הדרכים שנראה ששמחו מאוד למחזה של תיירים החולפים על האופנוע, התפעלנו מהאופן בו הם מעבדים את השדות במדרון ההר המשוגע, ראינו איך הם סוחבים ערימות של תבואה ועלים וכל מיני מרעין בישין- כל אחד לפי יכולתו (כולל ילדים קטנטנים וקשישים), ילדים בני 4 עם מגל קטן תקוע בחגורה מאחור, נשים בתלבושות מסורתיות אך פרקטיות, אופניים עם חבילות ענק של עלים ותבואה, ומסביב להכל- הנוף. אח, הנוף.
הגענו לHOMESTAY השני, Bui Homestay, סמוך לדונג ואנג. הפעם היינו המטיילים היחידים כמעט, וזה התאים לכולם כי היינו מותשים. כלבלב פחדן היווה את האטרקציה העיקרית במקום, כולנו ניסינו להתחבב עליו אבל הוא היה עסוק בלברוח ולהבהל. בלילה גשם מטורף שטף את האיזור, אבל בבוקר שוב יום בהיר ומקסים, רק ממתין לנו שנעלה על האופנוע וניסע.
סיבוב קצר לגבול סין, חציית גבול פיראטית משעשעת (הי! בעצם ביקרנו גם בסין!), המשך נסיעה מול הנוף המרשים, ביקור ב"כפר לדוגמא" – באיזור יש המון קבוצות אתניות מתוך 45 הקבוצות השונות שיש בויאטנם, וחלקן השאירו כפרים לדוגמא בהם אפשר להציץ לתוך החיים שלהם, ועוד נוף.
לאחר 3 ימים בהם עברנו 500 ק"מ על האופנועים – הגענו חזרה להא זאנג ומשם להאנוי, שוב באוטובוס לילה, לאיחוד מחודש של המשפחה.
* למעוניינים, יש לי את כל הלופ כולל נקודות תצפית בMAPS.ME.
מהממים פשוט קסום
מקסים. מה בדיוק קורה בתמונה האחרונה?
למה הכוונה התמונה האחרונה?
הי, כיף לקרוא פוסט חדש אחרי כל כך הרבה זמן. נראה שאתם נהנים. ד״ש לכולם ותמשיכו להתגלגל!
I have been exploring for a little for any high-quality articles or weblog posts in this sort of space . Exploring in Yahoo I finally stumbled upon this web site. Reading this info So i’m satisfied to exhibit that I have an incredibly just right uncanny feeling I discovered just what I needed. I so much unquestionably will make certain to don’t omit this web site and provides it a look regularly.
Most event organizers find the job stressful and often feel overwhelmed by its intensity and enormity.