ספארי

הספארי שאני כותב עליו עכשיו הוא לא הספארי שאתם מכירים. זה לא סתם ספארי, אלא ספארי גמלים.

טוב, אז זה הסיפור:

הגענו לג'איסלמר שבמדינת רג'סטאן בהודו והיה בה חם ממש (מעל 40 מעלות!). אמא החליטה שבמדבר יהיה יותר טוב. נסענו בג'יפ ובדרך ראינו צוות צילום של סרט. הם צילמו סצינה של קרב בה שני אנשים נלחמים זה בזה כשהם על אוטובוסים נוסעים, אבל עם רתמות.

המשכנו לנסוע והגענו לגמלים. המון גמלים ישבו על הקרקע וחיכו שנרכב עליהם. ירדנו מהג'יפ ועלינו על הגמלים. העליה של הגמלים הייתה מפחידה, גם כי הם מאוד גבוהים וגם כי הם עלו מהר.

התחלנו לזוז.

אחרי חצי שעה בערך התחיל להיות משעמם וחם, בעיקר לשני, לגיא ולי. גם העברת מים מאחד לשני לא היתה קלה כי בכל פעם שמישהו רצה לשתות היינו צריכים לבקש מהאנשים שמובילים אותנו. המים גם לא היו כאלה טעימים.

כשסוף סוף הגענו לדיונות היינו עייפים ורעבים. הדיונות נראו גרועות אבל מקרוב, כשהלכתי לבדוק גיליתי שהן ממש אדירות. מיד התגלצ'תי וקראתי לכולם. כשאמא באה התגלגלתי וצעקתי "כרצוווווונך!" (מי מזהה את הסרט?) זה מה שעשינו עד רדת החשיכה.

קצת לפני שהחשיך ראינו נחש.

בלילה אבא הקריא לנו סיפור באנגלית שקוראים לו Fortunately the milk של סופר בשם ניל גיימן, ואז הלכנו לישון תחת כיפת השמיים. ראיתי מטאור (לא כוכב נופל), ואת העגלה הקטנה.

את היום שלמחרת התחלתי בקפיצות רחוקות ממש מדיונה שמצאתי. היא היתה פרטית שלי כי אף אחד לא ראה אותה אתמול. החלטתי לספר עליה לכולם וקפצנו ממנה כל הבוקר.

כשהיינו צריכים לחזור עלינו על הגמלים – רק שני, גיא ואני והתחלנו לזוז. באמצע החלפנו גמלים כדי שכולם ירכבו על כל הגמלים, וככה הגענו בחזרה לג'יפ.

בנסיעה חזרה עצרנו בכפר קטן כי אבא ואמא התעניינו ורצו לדעת על הכפר. כשהם הלכו לשם הגיעה ילדה עם תינוקת ונתנה אותה לשני. כשרצו לקחת אותה בחזרה היא בכתה וצרחה למרות שכל המשפחה הגיעה וניסתה לקחת אותה.

עכשיו יש לנו אחות הודית חדשה שאנחנו קוראים לה דידי ('אחות' בהינדי).

.

.

.

סתאאם!

בנסיעה חזרה לג'איסלמר עצרו אותנו שוב החבר'ה של הסרט, כי היום הם צילמו את הסצינה המלאה. דיברנו עם כפיל פעלולים וראינו דברים שהוא עשה בטלפון שלו.

אז חזרנו למלון והתקלחנו.

אני מאוד ממליץ לקרוא את הספר של ניל גיימן ולבקר במדבר – אבל זה שבארץ. נגיד 'החולות הצבעוניים' ליד ירוחם – כי שם יותר כיף.