בננות

בלי להתכוון מצאנו את עצמינו בחוף פטנם שבגואה. שוכרים בית ממש, עם חדר לכל אחד, וסלון, ומכונת כביסה וגולת הכותרת- מטבח! כמה אושר זה הביא איתו. עשינו שקשוקה אמיתית, אפינו חלות, מרק לקוסקוס, שרימפס ואפילו שניצלים.

שני מצאה חברות, אורי מצא כדורגל, גיא מצא שהוא מת על סמוסה בצ'אי שופ המקומי. כולנו מצאנו שלשחק מבוכים ודרקונים זה כיף גדול.

היינו כמעט חודש בגואה, ועשינו המון דברים נפלאים – שיט דולפינים, עופות דורסים, סיור ולינה בחוות תבלינים, עשיתי יוגה לראשונה בחיי, פגשנו אנשים מקסימים וצפינו בשקיעות על החוף. אבל אני רוצה לספר דווקא על פסטיבל הבננות.

אחד מהכללים בטיול הוא שמשתדלים לומר כן לכל הצעה. אז כשסיפרו לנו שיש איזה פסטיבל בחוף הסמוך לא הייתה שאלה, ולמרות שבדרך כלל אנחנו דבקים ביקיצה טבעית סביב 9-10, עשינו מאמץ והצלחנו להגיע בשעה סבירה של הבוקר לפסטיבל. הכניסה לפסטיבל הייתה עמוסה במבקרים הודים, רוכלים מסוגים שונים, נערים שהסתובבו עם מקדש נייד על הכתף, נשים עם תינוק על הידיים מקבצות נדבות. The usual. המשכנו לפלס דרך עד שהגענו אל החוף. שם גילינו מחזה משעשע- עומדים אנשים על שפת הים ומשליכים בחדווה בננות פנימה. בתוך הים יש כמה צעירים שתופסים בננות ואוספים אותן. תוך דקות הצטרפנו לחגיגה, עומדים על שפת המים, מנסים למשות מהמים בננות ולהשליך אותן פנימה. כיף אדיר! מסתבר שהפסטיבל המדובר הוא לכבוד האל שיווה, ומשליכים אליו בננות. כי כששיווה שבע שיווה מרוצה. וכששיווה מרוצה כולם מרוצים.

אז אם כולם יהיו בטוב השנה, דעו שזה גם קצת בזכותנו, כי שימחנו את שיווה.