לא קל בלוקאל

לא קל בלוקאל

הזמן עובר. המסע מתרחק וזכרונות חדשים מכסים עליו. אם זה ספר זכרונות שלנו, אז הנה, אני כותבת. שלא יגמר לי . ספיטי - קינור. חור, מרוחק, דליל באוכלוסיה, קשוח,בלי חשמל או איטנרנט, ויפה. ממש ממש יפה. איך נוסעים? בג'יפ או באוטובוסים מקומיים ("לוקאלים")? בעיני לא הייתה התלבטות. ברור שאוטובוס. לשמחתי המחיר של ג'יפ הטה את הכף לטובת לוקאלים. אספנו את מטלטלנו, אספנו את צביקה וגם את שרון, ארזנו איתנו רק מה שצריך, את השאר השארנו  בגסטהאוס בושישט ויצאנו אל הלא נודע. הסיבוב של ספיטי קינור עובר בעמקים קינור (הנמוך יותר) וממשיך לספיטי. קינור הוא ירוק ירוק. ספיטי מדברי. ובדרך מלווה נהר גדול, לצידנו כמעט כל הזמן. הנופים מרהיבים. (אני חושדת שהחוויה של near death  בנסיעה מחזקת את זה :)) ג'יהבי- נקודת העצירה הראשונה. בשלב הזה עוד לא לגמרי ידענו מי ומה. מצאנו את עצמנו, לאחר חיפוש נרחב, כשהחשכה מתחילה לרדת, בלי מקום לשים ראש. אז יצרנו קשר עם בחור שניסה לשכן אותנו בגסטהאוס המרוחק שלו והצלחנו לשכנע אותו שיאסוף אותנו ויתן לנו ללון אצלו במחיר...
קראו עוד
דברים שאהבתי בהאנוי

דברים שאהבתי בהאנוי

ביי ביי הודו. ברוכה הבאה ויאטנם. הגענו. הנוף שונה, הכסף אחר, סוגי הרכבים ומה שאפשר לעשות איתם, האנשים, המחוות. עד שהרגשתי שאנחנו כבר מבינים מה קורה מסביבנו... אבל נראה שלכולנו התאים שינוי. הגענו ליעד הויאטנמי הראשון שלנו, האנוי. השינוי הראשון- תנאי הלינה קיבלו שדרוג משמעותי. מצאנו מלון מטיילים מקסים, v hostel, שרק נפתח, עם צוות לבבי ונכון לעזור. אוכל הרחוב שחיכינו לו כל כך לא איכזב. בון צ'ה, אטריות שונות, ספרינג רול מטוגן, פו בו. טעים טעים טעים. מלא עלים ירוקים עם כל דבר. בירה שעולה כמו מים. תענוג, באמת.   הקפה הויאטנמי גם הוא עמד בציפיות- חלב מרוכז ומעליו קפה טחון שמסונן בפילטר ויאטנמי. קפה חזק ומתוק מתוק. למרות שהתנועה הויאטנמית משוגעת, להתהלך בעיר היה כיף גדול. אף אחד לא עוצר. פשוט משנים מהירויות כך שאפשר יהיה להשתלב בלי להתנגש. כל חציית כביש היא חוויה.  - אין טעם לחכות לכביש פנוי או שכלי רכב יעצרו ויתנו לך לעבור. פשוט מתחילים לצעוד. זוכרים את משחק המחשב "פרוגי"? אז ככה. וברחובות חנויות קטנות וחמודות. בגדים מגניבים, בובות בד, כלים,...
קראו עוד
לא מה שחשבתי

לא מה שחשבתי

ושישט. אפריל 2017. סיפרו לי שבושישט יש מעיינות חמים בתוך מקדש. בדמיוני ציירתי לי תמונה פסטורלית של מעיין טבעי טובל בקדושה הוד והדר. ודמייינתי איך נשב במים החמים הקדושים, נתרחץ תחת כיפת השמיים. אנחנו והטבע אחד. המציאות הייתה, איך לומר, שונה.... אז יש מקדש. ובתוכו מעיין. וכשאני כותבת מעיין הכוונה היא לבריכה מרובעת בגודל של 3*4 מטר ובעומק מטר ועשרים בערך, שממנו יוצאים 4 צינורות שמזרימים מים (רותחים) לאיזור נמוך יותר של 1.5*4 מ' שבו מתרחצות נשות הכפר. מסביב יש סף של כ70 ס"מ שעליו עומדים ומתפשטים/מתלבשים (למים נכנסים בתחתונים). מסביב קירות גבוהים לשמירה על פרטיות הרוחצות.  אין גג, הכל תחת כיפת השמיים. אז לא פסטורלי. ואין אווירת קדושה. אבל מה שיש זו חוויה תרבותית משוגעת ומקסימה. המקום הזה הוא בעצם המקלחת של הכפר. טקס הרחצה הוא מאוד יסודי ומאוד שיתופי. יושבים על הרצפה, מתחת לצינורות המזרימים מים לוהטים, ומסתבנים. מקרצפים את כל הגוף טוב טוב. משפשפים עם אבן את העור היבש מכפות הרגליים. ואם יש מזל (או אין, תלוי בעיני המתבוננת ;)) אז...
קראו עוד
תזכורת

תזכורת

אחד הרווחים המשמעותיים של הטיול הזה, מבחינתי, הוא להראות לילדים ולהזכיר לי שאפשר לחלום. לא לפחד להגדיר לעצמי אפילו אלף חלומות. חלק אגשים וחלק לא, וזה ממש בסדר. חלק יהיו ממש גדולים וחלק יהיו קטנטנים ונקודתיים. חלק תלויים רק בי וחלק זקוקים לעוד שותפים. חלק אחשוב שלעולם לא יוגשמו ופתאום זה יקרה. חלק אהייה בטוחה שהנה זה קורה ובסוף לא. אבל לא להפסיק לחלום. כי חלום זה חתיכת כוח מניע מצוין. אז להלן חלק מהחלומות שהוגשמו עד כה במסע הזה. גדולים וקטנים. קודם כל, היציאה למסע. אם הייתם שואלים אותי חצי שעה לפני שמאור אמר לי "בואי ניסע" (כתגובה לקנטור על קיטור -"אז למה שלא ניסע לטייל כמה חודשים?"), אם יש סיכוי שנצא להרפתקאה כזו, הייתי אומרת לכם שאתם חיים בסרט. לא שלא חלמתי, כאמור, אבל מסוג החלומות שמחזיקים ולא מדמיינים שיתגשמו. והנה. אני כותבת מדירה מתוקה שמצאנו בסייגון, ויאטנם, אחרי שאנחנו בדרכים כבר 8 חודשים. קעקוע חדש - שנים אני רוצה לעשות עוד קעקוע. לא מצאתי את הציור הנכון. והנה....
קראו עוד
נוסעים לקודאי-קאנאל

נוסעים לקודאי-קאנאל

14 בינואר, 9:30 בבוקר בתחנת האוטובוס במדוראי. אנחנו מגיעים אליה 5 בריקשה אחת עם כל התיקים והציוד. הנהג מוריד אותנו בכניסה וכשאנחנו שואלים לאיזה רציף אנחנו אמורים לגשת הוא מנופף בידו במחווה כללית מאוד לכיוון התחנה - כל רציף יהיה בסדר - כאילו הניחו את כולה כאן רק בשבילנו. אנחנו מניחים את התיקים במערום, מתיישבים על הרצפה ואני יוצא לברר איזה אוטובוס יוצא לק"ק ובאיזו שעה. שני סדרנים במדי חום-זית (אני עיוור צבעים אז אל תתפסו אותי במילה) מספרים לי שאנחנו במקום הנכון וכשאפשר יהיה לעלות על האוטובוס הם יספרו לנו. אני נושם עמוק ולמרות שאני לא יודע מה לוח הזמנים, לא בטוח מאיזה רציף עולים, אין לי כרטיסים ביד ואני לא יודע באיזו תחנה יורדים, אני מחליט לשחרר - מתי שהוא צריך להאמין שיהיה בסדר ושלא ישכחו אותנו פה, לא? בזמן הלא ברור שנותר לנו עד הנסיעה אני סורק את התחנה, מחפש לנו משהו לאכול. אני עובר מדוכן לדוכן, מדאבה לדאבה, מביט במה שיש להודים להציע: שלל גדול מאוד של...
קראו עוד
טיול אופנועים לHA GIANG

טיול אופנועים לHA GIANG

הגענו לויאטנם, התמקמנו בהאנוי. עיר משוגעת ומקסימה. אחרי שבועיים ומשהו של שיטוטים בעיר, מוזיאונים וימי רביצה במלון המהמם שלנו V HOSTEL, התחילו לי קוצים בטוסיק. חייבת לצאת מהעיר קצת. אחרי התחבטויות, התייעצויות ושינוי יעדים יומיומי (סאפא? נין בין? משהו אחר?) החלטתי שאני נוסעת להא זאנג! לבדי, או עם מי שירצה להצטרף. בדקה ה90, שני ואורי החליטו שהם באים איתי. כרטיסי אוטובוס נקנו, הוסטל ללילה הראשון הוזמן. ומשם נראה איך ממשיכים.   הגענו לKIKI'S HOUS, מקום חמוד עם מטיילים מכל העולם. תפסתי כמה מטיילים לתחקור קצר . הלופ יוצא מהגסטהאוס בהא זאנג ומגיע עד דונג ואן הצפונית וחוזר חזרה בדרך אחרת. הוחלט על אופן ההמשך- יוצאים עם האופנועים על הבוקר, עם פיי, מדריך אנגלי שעובד בגסטהאוס. לאור גשם קל שירד בבוקר הצטיידנו במעילי גשם ושקיות לכיסוי התיקים ויצאנו לדרך. תוך חצי שעה הגענו לנופים מדהימים. מזג האויר היה מעט סגרירי והעננים על ההרים הפכו את האוירה לקסומה ממש. הילדים ואני היינו מהופנטים מהנוף, תוך שאני עושה מאמצים כבירים לא לבהות יותר מדי ולשים לב לדרך. בערב...
קראו עוד
דלהי, סיבוב ראשון (אפריל 2017)

דלהי, סיבוב ראשון (אפריל 2017)

אז אומרים על דלהי שהיא איומה, וסואנת, ומסריחה, וצפופה. לנו זו הייתה אהבה ממבט ראשון. מבוגרים וילדים כאחד. מיין בזאר. צ'אי טעים ברחוב, שני מטר ליד משתנת רחוב מצחינה, מעבר לפינה מדאבה עם הסמוסה בין הטובות עד כה, עוגיות חמאה, לביבות תפוחי אדמה, בגדים, תיקים, עגלות פירות וירקות, חינה, ריקשות אופניים, ריקשות ממונעות, מכוניות, כלבים, המולת אדם. אבא שלי שבא לביקור והסתובב איתנו כמו אלוף בהנאה גלויה בכל דרכי התחבורה (כמעט) שיש לדלהי להציע, והצטופף איתנו כמיטב המסורת בריקשה, במונית אובר, במטרו העמוס בשיגעון. אמא שלי ורוני שהגיעו אחריו התאהבו גם הן במיין בזאר על כל שגעונותיו. מה עשינו בדלהי? מקדש אקשרדם : למרות שאנחנו לא חובבי מקדשים, פה ושם יש מקדש שמצליח להגיע אלינו. היה יפיפה, מרשים ומעניין. וזאת למרות שלא היה לנו זמן ולא הצלחנו להיות במופע המים בלילה שאמור להיות מהמם, ולא עשינו כלום מעבר להסתובבות זריזה יחסית. המקדש הסיקי ( Gurdwara Sis Ganj Sahib) : שוב, לא חובבי מקדשים... אבל.... תרבות כל כך מעניינת יש לסיקים! כיון שידענו שלאמריצר כנראה שלא נספיק להגיע אז הסתפקנו במקדש...
קראו עוד
העיר שפתחה לנו את הצ'אקרה – מומביי (מרץ 2017)

העיר שפתחה לנו את הצ'אקרה – מומביי (מרץ 2017)

3 חודשים בהודו. קצת מתחילים להבין מי נגד מי, איך מתנהלים, דברים בסיסיים. עזבנו את חופי הדרום והגענו למומביי. עיר ענקית!!! 23 מליון (!) תושבים. איזורי עוני מחפיר לצד איזורי פאר משוגע. חיפשנו ומצאנו מקום לינה זול יחסית. הפעם ברובע המוסלמי של העיר. איזור מוזנח רועש וצפוף. חדר קטנטן, שתי מיטות, חלון קטן, עם מזגן שפקיד הקבלה מדליק ומכבה לפי רצונו ממקום מושבו. בחוץ, בלילה, רואים את משפחות שלמות לנות בסככות ארעיות ברחוב. אבל אנחנו, אנחנו אוהבים ערים. וקצת עליבות ועוני לא יפחידו אותנו. בבוקר יצאנו לתור את העיר. אחרי שלקחנו מונית לכיוון החלקים הנאים יותר של העיר החלנו בשיטוט חסר מטרה. עברנו בשער מומביי, האכלנו יונים, התחמקנו ממוכרי תמונות שרצו לצלם אותנו ולהדפיס לנו את התמונה המהממת שלנו במקום, צעדנו ליד מלון הטאג' מאהל (אני חששתי להכנס עם הבנדיטים ללובי),  מצאנו קונדיטוריה מפתיעה וחיפשנו אחר מקום לינה קצת יותר נעים. אל דאגה, לא מצאנו :). החלטנו להחכים קצת ולקחנו את עצמינו ואת טפינו למוזיאון תרבות הודו שבעבר נקרא מוזיאון הנסיך מווילס ועכשיו נקרא Chhatrapati Shivaji...
קראו עוד
סיור עופות דורסים בגואה (פברואר 2017)

סיור עופות דורסים בגואה (פברואר 2017)

כשהיינו בגואה שמענו על סיור מאוד מגניב בו שטים בסירה במעלה הנהר לנקודה בה נמצאים המון עופות דורסים אז זורקים בשר למים והם באים לאכול. אחרי ששמענו עליו החלטנו לעשות גם והתחלנו לחפש מישהו שעושה את הסיור כששאלנו מישהו אם הוא עושה סיור עופות דורסים הוא אמר שכן. אחרי שסגרנו מחיר ויום חזרנו הביתה שמחים וטובי לב. עובר יום, עוברים יומיים והנה הגיע היום ב-17:00 יוצאים  כשהגענו לחוף האיש אמר לנו שזוג אחד מצטרף אלינו והוא עושה את הסיור דולפינים ואת הסיור לאי הפרפרים אבל שאנחנו לא נצטרך לשלם על שני הסיורים האלה אז אמרנו "בסדר" ויצאנו לדרך... ראינו דולפינים, היינו באי הפרפרים (שלא היה בו אפילו לא פרפר אחד) ואז התחלנו לחזור והבנו שמשהו לא בסדר. אחרי כמה דקות בהן שטנו בדרך חזרה שאלנו אותו- מה עם הסיור שלנו? אז הוא אמר הנה שם בין העצים זה קן של נשר- ובזה הסתיים הסיור עופות דורסים. כשהגענו לחוף ושאלנו אותו למה לא עשינו סיור עופות דורסים הוא אמר שהוא לא...
קראו עוד

חוות תבלינים, גואה (פברואר 2017)

בימים האחרונים שלנו בגואה נסענו לחוות התבלינים. כשהגענו הלכנו במין יער "מסודר" (הוא חלק מהחווה) אחרי בערך חצי שעה חזרנו לכניסה ויצאנו לסיור הראשון. בסיור למדנו על הווניל, על אגוז הבטל, על אגוז הקשיו, על הקינמון ועל הפלפל. מקלות הווניל: מקלות הווניל מתחילים בפרח שנפתח ליום אחד בלבד ואותו מאביקים ביד, יש מקום אחד בעולם בו יונקי הדבש מאביקים את הפרחים והוא- מדגסקר (רק 25% מהפרחים מניבים פרי) לאחר שמאביקים הפרח נובל וצומחים ממנו תרמילים- אלה הם מקלות הווניל. כשהם מגיעים לגודל המלא שלהם קוטפים אותם ומייבשים אותם -אם ייבשו אותם כמו שצריך יהיה אפשר להשתמש בכם פעמים רבות. אגוז הבטל: הוא אגוז שצומח על עץ דקל ממין אריכא. אגוז הבטל נותן תחושה של כוח ומדכא את תחושת הרעב, אנשים שעובדים שעות רבות נהגים ללעוס אותו בכמות גדולה ובקביעות. בהודו נהוג ללעוס חתיכה קטנה ממנו בסוף כל ארוחה כיוון שזה עוזר למערכת העיכול. כשלועסים את אגוז הבטל הוא צובע את הפה באדום. אגוז הבטל פופולארי מאוד בקרב ההודים. אגוז הקשיו: אגוז הקשיו גדל...
קראו עוד