לא קל בלוקאל
הזמן עובר. המסע מתרחק וזכרונות חדשים מכסים עליו.
אם זה ספר זכרונות שלנו, אז הנה, אני כותבת. שלא יגמר לי .
ספיטי - קינור. חור, מרוחק, דליל באוכלוסיה, קשוח,בלי חשמל או איטנרנט, ויפה. ממש ממש יפה.
איך נוסעים? בג'יפ או באוטובוסים מקומיים ("לוקאלים")? בעיני לא הייתה התלבטות. ברור שאוטובוס. לשמחתי המחיר של ג'יפ הטה את הכף לטובת לוקאלים. אספנו את מטלטלנו, אספנו את צביקה וגם את שרון, ארזנו איתנו רק מה שצריך, את השאר השארנו בגסטהאוס בושישט ויצאנו אל הלא נודע.
הסיבוב של ספיטי קינור עובר בעמקים קינור (הנמוך יותר) וממשיך לספיטי. קינור הוא ירוק ירוק. ספיטי מדברי. ובדרך מלווה נהר גדול, לצידנו כמעט כל הזמן. הנופים מרהיבים. (אני חושדת שהחוויה של near death בנסיעה מחזקת את זה :))
ג'יהבי- נקודת העצירה הראשונה. בשלב הזה עוד לא לגמרי ידענו מי ומה. מצאנו את עצמנו, לאחר חיפוש נרחב, כשהחשכה מתחילה לרדת, בלי מקום לשים ראש. אז יצרנו קשר עם בחור שניסה לשכן אותנו בגסטהאוס המרוחק שלו והצלחנו לשכנע אותו שיאסוף אותנו ויתן לנו ללון אצלו במחיר...