חיות הודו ואיך להתכונן אליהן

מאת אורי גילרמןתגובה אחת
קופים: סוג:גנב סוג גניבה: לפעמים באים וחוטפים לך מהיד ואז אפשר להגיד להם "חטפני אסור לך לחטוף" אבל אני לא חושב שזה יעזור. לפעמים הם גונבים גם דברים מונחים אבל בעיקר אוכל. איך להתכונן אליהם: לבדוק אם יש קופים ואם יש להחביא את האוכל ואת הדברים שאתם חושבים שהם יקחו (אחת הדרכים לעשות את זה היא לשים את הדברים שאתה קונה בשקיות שחורות ולא שקופות). ואם קוף קרוב מאוד אליכם לעשות רעש חזק או לזרוק עליהם אבנים. יתושים: סוג:מציקנים סוג הצקה:באים ועוקצים אותך, אבל לא כמו בישראל  אלה עוקצים במקומות הכככככככייייייייייי מעצבנים שיש בעולם כולו. אולי תחשבו שזה לא דרמתי אבל זה כן. וגם אם לא עוקצים אותכם בארץ, פה כן יעקצו אתכם. איך להתכונן אליהם: לשים אלתוש או להישאר במקום סגור. ולפעמים ליהיות במים או ליהיות רטוב עוזר או לפחות לי זה עוזר. עורבים: סוג:גנב סוג גניבה:באים וגונבים כל מה שהם יכולים, בעיקר כשאנחנו לא מסתכלים. הם כל כך חצופים עד שהם אפילו גונבים במסעדות. קולטים את זה? מוזר לא? אך להתכונן אליהם: שימו את הדברים שלכם בתיק סגור ואל...
קראו עוד
הריקשה המתקתקת

הריקשה המתקתקת

מאת גיא גילרמןתגובה אחת
ריקשה זה ממש מהיר. יש הרבה רוח כי לריקשה אין חלונות או דלתות. מקדימה יושב הנהג ומאחורה הנוסעים, וגם יש מקום קצת לתיקים. בדרך כלל מותר לקחת 3 נוסעים אבל אצלינו היו 6 כי הצטרף אלינו מישהו שקוראים לו מארק, ובגלל זה אורי ישב ליד הנהג עם חצי טוסיק מחוץ למושב. לי לא הרשו, אפילו שרציתי. ...
קראו עוד
האמפי

האמפי

מאת Yael Gillermanתגובה אחת
אני מאוהבת. אחרי רצף לא פשוט של נסיעות ארוכות (רכבת/אוטובוס לוקאל/אוטובוס חצי סליפר/אוטובוס סליפר ממש/ריקשות אין ספור), ערים הודיות מחוספסות, סואנות, מלאות המולה ועשן, מעברים מהירים ממקום למקום- הגענו. האמפי. נוף משוגע. שדת אורז עם הירוק הכי ירוק שאפשר לדמיין. עצי קוקוס גבוהים. החום הכי צחיח, סלעים שנראים כאילו בא ענק והניח אותם שם. מקדשים חצובים באבן. נחל קטן. בערבים מקומיים ותיירים מטפסים לסלעים הגבוהים, לצפות בשקיעה. בינהם רצים ילדים הודים עם מיחם וכוסות חד פעמיות ומוכרים צ'אי (פחד אלוהים! מדלגים באין מפריע וכל צעד אני בטוחה שזהו, הם נופלים). הילדים שלנו מקפצים על הסלעים. כל צעד שלהם - שערה לבנה שלי. מאמץ גדול לסמוך עליהם, לשחרר. לפעמים זה מצליח לי, וזה נפלא. מרוטי, מדריך הטיולים המקסים שלקח אותנו מסביב להאמפי, הסביר על כל אבן, כל אגדה, כל פינה- מספר שתוך שנתיים יהרסו את כל הגסטהאוסים ויהיה אפשר להגיע לכאן רק לבקר. לא לשהות פה. איזה מזל שהספקנו. ...
קראו עוד
העיר הגדולה – מדוראי חלק 1

העיר הגדולה – מדוראי חלק 1

מאת מאור גילרמן4 תגובות
מדוראי הוא המגע הראשון שלנו עם האורבניה ההודית - במומבאי בילינו 15 דקות בנסיעה במונית משדה תעופה אחד לשני, כך שלא ראינו, לא הרחנו, ובוודאי שלא באמת שמענו את העיר עצמה. זהו ביקור מלא בחשש ואנחנו מגיעים מלאים בסיפורים ועדויות על העומס והרעש, אחד מהם ממשפחה שסיפרה שהגיעה בבוקר כדי לראות את מקדש מינאקשי אבל לא יכלה להמולה ולתנועה ועד הערב שינתה את כל התכניות ועזבה למקום שקט יותר. אנחנו מגיעים לעיר בשש וחצי בבוקר אחרי הנסיעה הראשונה ברכבת סליפר. כולנו עייפים ומרוטים במידה זו או אחרת, ואנחנו יוצאים מהתחנה למבול של נהגי מוניות ונהגי ריקשה שעטים עלינו כמוצאי שלל רב. בדילמה 'קילומטר וחצי צעידה למלון נגד 100 רופי למונית' מנצח נהג המונית. הנסיעה, כבר בשעת בוקר מוקדמת זו, מוטרפת: הרחובות מלאים במכוניות, אופנועים, ריקשות, עגלות, הולכי רגל ובעלי חיים. כולם נוסעים/הולכים/מדדים בכל הכיוונים. הנתיבים פה הם אפילו לא המלצה ובפועל יש הרבה יותר מהם. היכן שבארץ יחלקו את הכביש לשני נתיבים, במדוראי יצליחו להשתלב חמישה, וגם חניה לצד ה"מדרכה". כולם משתלבים...
קראו עוד
מדוראי

מדוראי

מאת Yael Gillermanתגובה אחת
כל יום – חדש. כבר שבועיים וחצי שאנחנו במסע. רק שבועיים וחצי? וכאילו חיים אחרים והעולם שהשארנו מאחור כמו זכרון עמום. כל יום מרגיש כמו כמה ימים דחוסים. הכל חדש, אחר. אולי צריך לספור שנות טיול כמו שנות כלב? מדוראי. עיר גדולה יחסית שכשקראנו עליה נאמר שהיא הנשמה של טאמיל נאדו. עם מקדש מפורסם ביותר – מינקשי. עשינו קצת עבודת הכנה, הילדים קיבלו משימות. אורי סיפר על מקדש מינקשי הידוע. שני סיפרה על מנהגי חג הפונגל שמגיע בימים הללו. עיר גדולה. עמוסה, רועשת, צפופה. המקדש יפה מבחוץ, די מרשים למרות האבק שדבק בו ומקהה מעט את הצבעים. הוא מוקף במלכודות תיירים- חייט ש"במקרה" התחיל לדבר איתנו ברחוב וגרר אותנו לחנות שלו לראות איך הוא תופר ולנסות למכור לנו חולצה או משהו שיתפור במקום. אם לא אצלו- אז ישכנע אותנו שחייבים להתכסות בבואנו למקדש ויכניס אותנו לחנות סמוכה להשאיל כיסוי. שם יציעו המוכרים לעלות עד למעלה כי יש נוף נהדר למקדש. כמובן, לא חייבים לקנו כלום. אבל אולי גבירתי, רק תסתכלי על הסחורה, בטח יש פה משהו שימצא חן...
קראו עוד
נוסעים ברכבת

נוסעים ברכבת

מאת שני גילרמן5 תגובות
יום רביעי 16:30 יוצאים לתחנת הרכבת בטוק-טוק של אלטף (הפעם בלי מארק). *מגיעים* בודקים שלא שכחנו כלום,ועכשיו מחכים. 19:30-*מגיעה הרכבת* (באיחור של שעה) לאחר שעה שאימא מאלתרת "ורקלה בלוז" (המצאה של אימא), ועולים לקרון מתיישבים במקום כל אחד בוחר לו מיטה (בכל זאת- 12 שעות נסיעה) מחכים רבע שעה בתחנה.*יוצאים* לאט לאט אנחנו מגלים עוד ועוד ג'וקים 1,2,3....איכססססססססססס. אחרי שלוש שעות בערך מגיע הכרטיסן ואומר לנו שזה לא הקרון שלנו (מסתבר שזה הקרון של אבא בו יש לנו רק כרטיס אחד) הוא אומר לנו לאן ללכת- ואנחנו הולכים. *מגיעים לקרון* משפחה של הודים אוכלת במקום שלנו *מחכים שיסיימו לאכול* *ההודים מסיימים לאכול* ההודית המבוגרת נשארת *עולים למיטות שלנו* אורי למעלה, גיא, אימא ואני באמצע ואבא למטה במיטה המקבילה למיטה של הסבתא. פתאום הסבתא קוראת למישהו *מגיע הודי *  ואומר לאבא שזה המקום שלו (למרות שהסדרן אמר שזה שלנו) אבא מבין שאין מה להתווכח עולה למיטה העליונה לאחר שוויתר... אף אחד לא מגיע לישון ליד הסבתא *אבא מבין שעבדו עליו* פתאום...
קראו עוד
אלטף וחברים

אלטף וחברים

מאת שני גילרמןאין תגובות
קמנו בבוקר וכמו כל יום יצאנו לאכול  ב-little Tibet  ומשם ירדנו לחוף, כשחזרנו למלון מארק (חבר שלנו שהכרנו במלון) אמר לנו שיש פסטיבל בעיר- אז קבענו להיפגש איתו שעה ומקום. לקחנו טוק-טוק, לנהג קראו אלטף הוא היה גבוה עם כרס מכובדת ושפם התמקחנו איתו קצת ואחרי הרבה צעקות אי-הבנות ותנועות ידיים יצאנו לדרך 6 אנשים בטוק-טוק אחד. מגיעים למקום שקבענו עם מארק אורי עבר לשבת ליד אלטף על המעקה וביקשנו אישור מאלטף שגם מארק יעלה איתנו כדי שלא נצטרך להזמין עוד טוק-טוק אז אלטף אמר שאסור 7 אנשים בטוק-טוק אז הוא יוותר לנו אבל כדי שהמשטרה לא תתפוס אותנו כל פעם שרואים משטרה-גיא יצטרך להתכופף אמרנו בסדר-והמשכנו  בדרכנו. אחרי 40 דקות של נסיעה שבמהלכה אלטף דיבר, צחק וצעק על אנשים בטלפון תוך כדי נהיגה- *הגענו* הסתכלנו מסביב בניסיון להחליט מה בא לנו לעשות. לא ראינו שום דבר מעניין אז החלטנו להמשיך קצת קדימה לראות אם יש שם משהו מעניין -ואכן ראינו פילים מקושטים וצבעוניים. כשראינו שהרגליים שלהם כבולות יחד כדי...
קראו עוד
על גלישות ראשונות

על גלישות ראשונות

מאת אורי גילרמן7 תגובות
גלישה מספר 1 הלכנו לים בפעם הרביעית, לגלוש בפעם הראשונה אם לא יהיה יקר. לצערנו כן היה יקר, אז אמא התמקחה ובסוף קיבלנו שיעור ראשון של חצי שעה! (חוץ משני, שזה שיעורה השני כי היא למדה שלוש שעות בארץ). אני ואמא גלשנו ראשונים.( גיא לא גלש כי הוא לא יודע לשחות.) הייתי טוב מאוד יחסית לפעם הראשונה שלי. כשיצאתי מהמים עם הגלשן בא גל והעיף את הגלשן אלי והפך אותי. כולם שאלו אותי:" אתה בסדר אורי, אתה בסדר?" אמא גלשה לעומתי לא טוב בהתחלה, היא כל הזמן עלתה על הגלשן ונפלה, עלתה ונפלה. עד שאמרתי לה שהיא צריכה להתחיל לעמוד על הגלשן יותר מאוחר ואז היא הייתה סבבה. אחרינו אבא ושני גלשו. אבא היה ממש ממש גרוע!: הגלשן של אבא כל הזמן עלה ואבא החליק, הוא לא עמד על הגלשן אפילו לא פעם אחת בתוך החצי שעה הזאת! שני גלשה ממש טוב (קראו שוב את שורה 2.) גלישה מספר 2 שוב הלכנו לים, היו גלים אדירים לגלישת מתחילים. לקחנו שיעור של שעה לשני ולי, זו היתה...
קראו עוד
תא רדום

תא רדום

מאת מאור גילרמן9 תגובות
עוזבים את ורקלה באמצעי התחבורה הכי הודי שיש: הרכבת. התחנה הבאה: מדוראי (Madurai), עיר בת 2,500 שנה עליה נאמר שהיא הנשמה של מדינת טאמיל-נאדו. מה שמפיח את הנשמה במדוראי הוא מקדש מינאקשי אמן (Meenakshi Amman Temple) שפעם היה חלק משבעת פלאי עולם. נוסף על כך, בעוד יומיים אמור להתחיל שם חג הפונגל (Pongal) שהוא חג הקציר, ואמרנו לעצמנו שנשלב בין השניים. נשמע טוב? גם לנו. אבל קודם צריך להגיע לשם. 260 קילומטרים מפרידים בין ורקלה למדוראי. ברכבת זה גדל ל-350 קילומטרים ולנו יש כרטיסים לנסיעת הלילה הכי עממית: נסיעת רכבת מס' 56701  Passengerשאורכה 12 שעות. יוצאים ב-18:30 ומגיעים ב-6:30, ממוצע נסיעה 30 קמ"ש. הכרטיסים שקנינו נרכשו במסגרת תכנית 'הרגע האחרון' ההודית, ה-Tatkal. מאחר שכרטיסי רכבת נמכרים חודשים מראש והרכבות מתמלאות, קבעה הרשות הממשלתית שמספר קבוע של כרטיסים יימכרו רק ברגע האחרון, 24 שעות לפני היציאה לדרך. מדובר בכרטיסי Sleeper בקרונות העממיים בהם נוסעים רוב ההודים, וכרטיס אחד מקנה לכל נוסע דרגש אחד, לא יותר ולא פחות. תיירים אחרים איתם הסתובבנו בורקלה נסעו...
קראו עוד