15/03/201715/03/2017 מאת Yael Gillermanאין תגובות רק חודשיים פה בהודו, וכבר מדברת (קצת) את שפת הציפצופים. יש צפצוף הטוסטוס או הריקשה שאומר- הזהרו, אני מגיע מעבר לסיבוב, או הזהרו, אני עוקף. צפצוף המשאית שאומר זוזו, אני עובר. צפצופים נטולי כעס או תרעומת. פשוט שפה. צפצוף מוכר הלחמניות הטריות, צפצוף מוכר הסמוסות, צפצוף מוכר הגלידה. צפצוץ האיש האוסף את הזבל. ובסוף בסוף- צפצוף הציפור מחוץ לחלון שנשמעת כמו צפצוף מוכרי המזון. כל כך דומה ששלחה אותנו למרדפי שווא עד שהבנו. דנזיל, אלוף הלחמניות.
