נוסעים ברכבת

יום רביעי 16:30 יוצאים לתחנת הרכבת בטוק-טוק של אלטף (הפעם בלי מארק). *מגיעים* בודקים שלא שכחנו כלום,ועכשיו מחכים. 19:30-*מגיעה הרכבת* (באיחור של שעה) לאחר שעה שאימא מאלתרת "ורקלה בלוז" (המצאה של אימא), ועולים לקרון מתיישבים במקום כל אחד בוחר לו מיטה (בכל זאת- 12 שעות נסיעה) מחכים רבע שעה בתחנה.*יוצאים* לאט לאט אנחנו מגלים עוד ועוד ג'וקים 1,2,3….איכססססססססססס. אחרי שלוש שעות בערך מגיע הכרטיסן ואומר לנו שזה לא הקרון שלנו (מסתבר שזה הקרון של אבא בו יש לנו רק כרטיס אחד) הוא אומר לנו לאן ללכת- ואנחנו הולכים. *מגיעים לקרון* משפחה של הודים אוכלת במקום שלנו *מחכים שיסיימו לאכול* *ההודים מסיימים לאכול* ההודית המבוגרת נשארת *עולים למיטות שלנו* אורי למעלה, גיא, אימא ואני באמצע ואבא למטה במיטה המקבילה למיטה של הסבתא. פתאום הסבתא קוראת למישהו *מגיע הודי *  ואומר לאבא שזה המקום שלו (למרות שהסדרן אמר שזה שלנו) אבא מבין שאין מה להתווכח עולה למיטה העליונה לאחר שוויתר… אף אחד לא מגיע לישון ליד הסבתא *אבא מבין שעבדו עליו* פתאום היא צועקת לאיזה מישהו שיכבה את המאוורר. חמש דקות אחרי  שוב היא קוראת למישהו שיסגור את החלון. * עוד שנייה נחנקים* *ההודי מתיישב* מתחיל לקחת את התרופות שלו ולהשתעל על אימא וכל הקרון- עוד שנייה הריאות שלו היו בחוץ….. ואז הוא החליט שהוא מכבה את לנו את האור.באסה…נרדמתי לשעה-שעתיים והתעוררתי לנאד ענק, יאייי. איש עם קפה עבר וההודי- רוצה קפה.*קונה קפה* ואת הכוס זורק דרך החלון… *עוצרים לחצי שעה* *נוסעים* אחרי שעה וחצי נסיעה *עוצרים לשעה בערך* בקיצור יותר עמדנו מנסענו-הנסיעה בקלות היתה מסתכמת ב4-5 שעות בלי העצירות…. אחרי שיעולים נחירות וקולות מגעילים…-מגיעים למדוראי,הודו האמיתית.